בעוד כמה שבועות אני אעבור מדירת הסטודיו הזעירה שלי, עם מטבח צפוף ותנור מתקתק ודלת המקרר שלה, כי זה לא ממש קרוב, אלא אם כן אתה דוחף את זה ממש קשה. אני נרגשת לעשות את השינוי הזה, ובו בזמן גם רגשות מפוחדים, דו-צדדיים של מטבע, שמשאירים אותי קצת לא מאוזנים כשאני מסתובב ביניהם.

הבוקר, כמו כמעט כל בוקר, קמתי מהמיטה וצעדתי שלושה צעדים לתוך המטבח (אמרתי זעירה, נכון?) מהבהבת בקומקום כדי להביא את כוס התה הראשונה שלי פרונטו. אי-שם במוחי הערפילי עלתה מחשבה: מה תהיה כוריאוגרפיה הבוקר במקום הבא? פתאום הייתי מוצף נוסטלגיה למשהו שעדיין לא איבדתי. כשעמדתי שם, עדיין ער למחצה ונוצר בחלקו, הרגשתי פגיע בצורה מוזרה ומעט עצוב, מוכן ולא מוכן לקחת את הצעד הבא.

כמה דקות אחר כך, מעוגנות בתה ובריח של לחם קלוי, שקלתי את ערכו של החוסן ואת היכולת לנווט את גבשושיות החיים ואת הגמגומים ואת חוסר הוודאות בלי להתמוטט. איך אנחנו יכולים להיות בהירים וזמינים לאתגרים אלה ובכל זאת לא כל כך המום שאנחנו הופכים קהה, מוסחת, נסגר? החלטתי כי מרכיב חשוב אחד הוא בחירת מנגנוני ההתמודדות שלך בחוכמה. הסתכלתי על התה שלי עם טוסט וארוחת בוקר ריבה וחשבתי שאני מתחיל טוב.

תה עם טוסט וריבה הוא אחד מארוחת הבוקר המרגיע ביותר שלי, כל כך בסיסי וקל לזרוק יחד. זה משהו שיש לי לעתים קרובות, אז זה מרגיש אמין, במיוחד בזמנים שאינם. יש לנו היסטוריה, אני ואת טקס ארוחת הבוקר הזה, ששולח אותי אל הבלתי ידוע, חזק ומסוגל ומוכן לאלף את הדרקונים שמגיעים אלי.

בקנה מידה של קשיים אנושיים, המעבר הוא לא בראש הרשימה אבל זה מלחיץ, ובמיוחד הפעם, יש חוטים של צער ואובדן ארוג לתחושת ההרפתקה שלה אופקים חדשים מבריק. כשהיום הגדול מתקרבת, אני מבינה שאני צריכה את כל העזרה שאני יכולה להשיג. אז אני מזכיר לעצמי להיות בטוח לארוז את התה והספל האהובים עלי, כך שקל להגיע אליהם: אני חושד שאני באמת אצטרך אותם בשבועות הבאים.

האם יש פולחן מזון או מזון המעגן אותך לחיים שלך, מבצר את רוחך ומסייע לך להתמודד?

Related: שינה בבוקר שאלה: איך אתה אוהב את טוסט?

(תמונה: דנה ולדן)